סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
בתביעות ניזקיות שאינן תאונת דרכים , כך למשל בתביעות בגין רשלנות, חלה לגביהם תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המחייבת את התובע לצרף לכתב התביעה חוות-דעת של מומחה רפואית או אחרת להוכחת תביעתו.
היה והתובע לא טרח לצרף חוות דעת כזו מטעמו ואף לא טרח להגיש לבית משפט או לבעלי הדין כל בקשה לעניין אי צירופה של חוות דעת כזו מטעמו , שאז התוצאה עלולה להוביל למחיקת התביעה.
יחד עם זאת, בד"כ יימנע בית המשפט ממחיקת תביעה ולמצער יסתפק בלחייב את הנושא באחריות למחדל שנגרם בהוצאות .
מן הכלל אל הפרט
בכאשר מדובר בתאונת דרכים, שאז התובע אינו רשאי לצרף חוות דעת רפואית מטעמו ועליו להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי בתחומי הרפואה הנטענים על ידו.
בתוקף סמכותו של בית הדין, לפי תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 (להלן – "התקנות"), לאחר שטענות הצדדים תיבדקנה יחליט עם קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות רפואית בתחום שיחליט.
כתב המינוי יציין את שם המומחה וכתובתו לצורך משלוח מסמכים רפואיים וכן השאלות שעל המומחה להתייחס בחוות דעתו. בנוסף, כתב המינוי יציין בשלב זה, מי יישא בעלות חוות הדעת. בדרך כלל חברת הביטוח הנתבעת תישא בתשלום שכר טרחת המומחה ובעלויות הבדיקות עפ"י תקנה 9 (א) לתקנות וזאת מבלי לפגוע בזכותה להעלות טענה בדבר השאלה על מי מהצדדים תוטלנה העלויות האמורות באופן סופי.
במקרה ונכותו של התובע נקבעה על ידי ועדה של המל"ל יכול הוא לבקש מינוי מומחה בתחום שיקומי תעסוקתי כדי לבחון את נכותו התפקודית והשלכותיה של הנכות שנקבעה על יד המל"ל על צרכיו. יחד עם זאת, בשלב מוקדם בו עדותו של הנפגע לא נשמעה, ואין בפני ביהמ"ש תמונה מלאה על המגבלות התפקודיות להן טוען הנפגע עשויה בקשתו להדחות. הפסיקה קבעה כי, בדרך כלל, רק לאחר שתהיה בפני ביהמ"ש התמונה המלאה יתכן ויהיה ראוי לשקול מינוי מומחה. לפיכך, בקשה מסוג זה עשויה להדחות בשלב הראשוני , אך "אין בכך בכדי למנוע מהתובע לשוב ולעתור למינוי מומחה שיקומי או תעסוקתי, לאחר שיישמעו עדויות לגבי מגבלות התובע וכושר תפקודו."
