העדר ביטוח חובה

אם לא קיימת פוליסת ביטוח חובה תקפה בזמן התאונה לשימוש ברכב, שאז נשללת זכאותו של הנהג לתבוע את נזקיו במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

במקרה זה , יוכל אותו נהג להגיש את תביעתו על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזאת על פי סע'  7(5) ן- 8(ג) לחוק הפיצויים.

סע' 2(ג) לחוק הפיצויים מאפשר לנפגע להגיש תביעה לחברת הביטוח ללא צורך בהוכחת אשם ו"האחריות היא מוחלטת ומלאה" ואין זה משנה "אם היה או לא היה אשם תורם של אחרים".

על מנת לאזן את העיקרון של זניחת האשם החוק מגבילאת הנפגע בסע' 8(א) לתבוע מכוח ייחוד העילה על פי דיני הנזקין. כך גם הוגבלה תקרת הפיצויים  אותם יוכל הנפגע לתבוע.

לעומת זאת, הפיצוי על פי פקודת הנזיקין שונה לחלוטין והוא נועד להחזיר את מצבו של הניזוק לקדמותו.

בתביעה לפי חוק הפיצויים, נקבעה לעניין חישוב הפיצוי בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות הכנסה מקסימלית המגיעה לכדי שילוש השכר הממוצע במשק (סעיף 4(א)(1) לחוק);  הפיצוי יחושב על פי השכר הנקי בניכוי  מס הכנסה (סעיף 4(א)(2) לחוק.

בפועל, נחקקה ההוראה בכדי להפחית את התשלום על פי החוק.  סכום הפיצוי בגין כאב וסבל מחושב על פי התנאי המפורט בסעיף 4(א)(3) לחוק ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. גם שכר טרחת עורך-הדין קבוע בחוק ק (בסעיף 16) ומוגבל ל- 13 אחוזים, נמוך מן השיעור המקובל בפסיקה לפי פקודת הנזיקין.

יוצא איפוא, כי ישנו מצב בו הנפגע אשר לא לא ביטח את רכבו בביטוח חובה עשוי לקבל פיצוי בסכום גבוה מן הפיצוי לו היה זכאי במקרה בו פעל על פי החוק  וביטח את רכבו והיה צריך להגיש תביעתו על פי חוק הפלת"ד.

הפסיקה איפשרה זאת למרות שיש בתוצרה שכזאת ליצור פגיעה בחברות הביטוח וכלל הציבור והיא מנוגדת לעיקרון תקנת הציבור ולכלל לפיו "לא יצא החוטא נשכר".

פנו אלינו ליעוץ, הכוונה וייצוג משפטי : 03-9511126