סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
ישנם מקרים בהם החולה עבר ניתוח ולאחר הניתוח נותרה בגופו גוף זר כלשהו , למשל צינורית או פד, אשר התגלה לאחר תקופה של חודשים ושנים לאחר הניתוח. אין מחלוקת עובדתית על כך שהגוף הזר הושאר בגופה של החולה וכי מדובר בטעות שנעשתה על ידי המנתח. מכאן, ההנחה כי מדובר בהתנהגות רשלנית. באשר לנזק, הטענה היא כי החולה זכאי לפיצוי עבור הנזק הלאו ממוני, נזק הבא לידי ביטוי בתקופה ארוכה בה התייסר בכאבים, פנייות חוזרות לטיפולים רפואיים, אישפוזים ובסופו של דבר לניתוח נוסף להוצאת הגוף הזר, על כל הכרוך בכך.
באחד המקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט נדון מקרה של השארת צינורית בגופו של הנפגע. הצינורית הושארה בגופו של הנפגע במהלך צנתור והייתה שם במשך 38 חודשים. כל אותה עת סבל הנפגע מתחושה רעה ודקירות. נוכח מסכת הסבל והפחדים משך 3.5 שנים וכן נוכח התלונות שהשמיע הנפגע ולא זכו לאוזן קשבת נפסקו לו פיצויים בסך של 150,000 ₪ (נכון לאותו מועד). בערעור על פסק הדין התווסף לסכום הפיצוי סכום נוסף של 50,000 ₪.
במקרה נוסף, הושאר פד בגופו של הנפגע לאחר ניתוח. הפד גרם לזיהום ובית המשפט פסק פיצוי בסכום של 150,000 ש"ח לאחר שמצא כי:"הוכח כי לתובע בוצע ניתוח מיותר, בעקבות הימצאות הפד בגופו לאחר הניתוח, אף שלא הוכח שזה גרם לנזק או החמירו. אולם אין להתעלם מסבלו של התובע במשך כ-4 חודשים, וסבל מיותר שנגרם לו בגין הניתוח הנוסף. לשני הרכיבים הנ"ל יש לתת ביטוי בפריט נזק שאינו נזק ממון שממילא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
במקרה אחר, הושארה צינורית "פנרוז" לניקוי מוגלה ולא הוצאה אלא בחלוף שנה וחצי והשארתה גרמה לשבר שהצריך ניתוח לתיקון, אשפוז של ארבעה ימים וכן סבל מיותר. סכום הנזק נקבע, לפני הפחתת אשם תורם, בסכום של 75,000 ₪.
לאחרונה נפסק פיצוי בסכום של 60,000 ₪, בגין הנזק הלא ממוני שנותר לתובעת בשל השארת הגוף הזר בגופה והצורך בהוצאתו. בקביעת הסכום הובאו בחשבון השיקולים הבאים: משך הזמן שבו היה הגוף בגופה של התובעת , פרק הזמן שחלף בין גילוי הגוף הזר להוצאתו. בית המשפט ערך השוואה בין מקרה זה למקרים האחרים שנדונו בפסקי הדין השונים מעלה ומצא כי מדובר במצבים שונים. כך למשל: "בעניין "קורמן" פרק הזמן שבו הייתה הצנורית בגופו של הנפגע היה 38 חודשים, כאשר מהמועד שבו התברר כי הצינורית מצויה בגופו של הנפגע ועד הוצאתה חלף פרק זמן של שלושה חודשים וחצי. כפי שצוין בפסק הדין בפרק זמן זה סבל הנפגע מפחד איום, תפקוד לקוי, התייעצויות חוזרות עם רופאים, חששות מפני הישארות הצינורית, לא פחות מהוצאתה. כב' השופט י' צבן מציין בפסק הדין כי הפיצוי נפסק בשל מסכת הסבל והפחדים, משך שלוש וחצי שנים, מהם סבל התובע, התחושה של הזלזול וחוסר ההתחשבות (סעיף 7 לפסק הדין)." מכאן, בית המשפט היה בדעה כי לא ניתן ללמוד מהסכום שנפסק באותו מקרה למקרה זה. בעניין "כתבי" נפסק סכום של 150,000 ₪ אך באותו מקרה השארת הפד יצרה זיהום וגרמה לסבל וכאבים שמנעו מהנפגע לתפקד משך יותר משלושה חודשים. גם בפסק הדין שניתן בעניינו של "שדה" דובר על צנורית פנרוז שהייתה בגופו של הנפגע משך שנה וחצי, אשר גרמה סבל מיותר ויצרה שבר חוזר בצלקת הניתוח.
