סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח נכות ) ( מתן שירותים מיוחדים ) התשל"ט- 1978 קובעת , כי נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה , שירותי סיעוד או שירותי שיקום , לא יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת.
שאלת פרשנותה של הוראה תקנה 6 עלתה לא פעם לדיון בפני בית הדין, אם זה בהקשר למהותו של הטיפול לו נזקק הנכה, מועדו ואופיו של אותו מוסד.
לאחרונה, נדון בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק בל 33527-02-12 עניינו של נכה אשר קצבת השירותים המיוחדים אותה קיבל הופסקה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי הוא אושפז במוסד רפואי ולכן אינו זכאי עוד לקבלה מכוח תקנה 6.
בית הדין האזורי לעבודה דחה התביעה בקובעו, כי במסגרת הדיון בעניין תחולת התקנה , אין צורך לדון בשאלה מה הביא את הנכה להתאשפז.
בית הדין הסביר, כי תקנה 6 חלה גם אם המוסד הרפואי בו מאושפז הנכה לא מקבל תמיכה ממשלתית או ציבורתי וגם כאשר אין כלל השתתפות ציבורית באישפוזו של הנכה.
לשיטת בית הדין תכליתה של קצבת שירותים מיוחדים היא להבטיח לנכה המתגורר עם משפחתו תשלום שיהיה בו כיסוי להוצאות הקשורות בלבישה, איכלה , שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית והקשור בה.
כאשר הנכה מוחזק במוסד רפואי, הרי קיומם של צרכים אלה מובטח ואין צורך להבטיח אותם.
מספיק שהוכח כי הנכה מאושפז במוסד רפואי המספק לו שירותי סיעוד, כדי לקבוע שבדין הפסיק המוסד לביטוח לאומי את קצבת השירותים המיוחדים שמשולמת לו.
