סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
קיימת חובת זהירות של בית החולים לחיות כלפי בעל חיים המנותח אצלו, וזאת היות ובעליו של בעל החיים סומך כי בעל החיים שהותיר לטיפול בבית החולים ייקבל טיפול ראוי ומקצועי, וזאת במיוחד שהטיפול שניתן הוא ניתוח חרום הדורש הרדמה והתאוששות ואינו מותיר לבעליו של בעל החיים ברירה אחרת, וכן במקרה בו לבעל החיים סיכונים שידועים .
חובת הזהירות מטילה על בית החולים ועל הרופאים הוטרינרים חובה להפעיל אמצעי זהירות סבירים ולפעול במיומנות וזאת על מנת למנוע נזק לחייה. בית החולים אינו צריך לנקוט בכל אמצעי שניתן לחשוב עליו, אלא אמצעים סבירים בכדי למנוע את הנזק. המבחן על פיו ייבדק סבירות האמצעי שננקט הוא מבחן אובייקטיבי לגבי פעולה שצריך לנקוט וטרינר סביר בנסיבות המקרה.
אחד המבחנים לבחינת סבירות האמצעי שננקט, היא הפרקטיקה הרפואית הנהוגה והנמצאת בשימוש בנסיבות האירוע. רופא שפעל בהתאם לפרקטיקה המקובלת הדבר מקים לו חזקה של אי התרשלות מצדו, חזקה הניתנת לסתירה במידה שתוכח פרקטיקה אחרת או מכשיר אחר, מוכר, ידוע, נגיש ולא יקר לרכישה, והיה בו כדי למנוע את הפגיעה שנגרמה.
במקרה אחד, בית החולים נקט בפרקטיקה של התאוששות חופשית לאחר ביצוע ניתוח קוליק בבטנה של בסוסה אשר היו בה גורמי סיכון שהגבירו את הסיכון הקיים ממילא בניתוחי קוליק. היא סבלה מלמינטיס, ממשקל הריוני כבד והגיעה לניתוח חלשה ובמצב סיסטמי גרוע.
התאוששות חופשית של הסוסה הוסברה "בגדר פרקטיקה נוהגת: סוסה המתאוששת בניתוח פועלת מכורח האינסטינקט של fight and flight. פירושו שברגע שהיא מסוגלת לכך, היא מנסה להלחם או לברוח. כל אחת מדרכי פעולה אלה מסכנת מיידית את העומדים לידה ואף אותה עצמה. על כן צריך לאפשר לה התאוששות הדרגתית, עצמונית ואיזון במרחב. לאחר סיום הניתוח וניתוק מהרדמה, משכיבים את הסוסה בהתאוששות על מזרן מרופד, בחדר מרופד ומניחים לה להחלים בתנאים ובקצב שלה. לא מזרזים ולא מסייעים בכוח להתרוממותה, לא בכוח אנושי ולא בכוח מכאני או אחר. קשירת הסוסה לחבלי ראש וזנב נועדה לתת לה כיוון ואוריינטציה אך לא לסייע לה בעצם ההתרוממות".
מומחה מטעם התביעה סבר, כי "דווקא בהתאוששות חופשית של סוסה כבדה, חלשה ובמצב סיסטמי גרוע, דרושה הפעלה של עזרים בטיחותיים. והוא מונה אותם: כננות בעלות כוח הרמה של 1/2 טון ומעלה, "רלסים" אליהם תחוברנה הכננות הללו ויריעות הרמה שתשמשנה מעין "אלונקה" [בלשונו]. תפקידם של עזרים אלה אינו להקנות לסוסה כוח שאין לה, על מנת להעמידה על רגליה, אלא להרימה מעט על מנת לייצר לה מעין "אלונקה" או "רשת ביטחון" [ביטוי שלי, י.ה.], שאם תיפול או לא תצליח להיעמד על רגליה, תהיה לגופה תמיכה תחתונה שתמנע את הקריסה ואת ההתנגשות האנרגטית של גופה הכבד עם הרצפה. לטענתו, זו הפרקטיקה המקובלת וכך נוהגים בתי החולים בהם ביקר במילאנו ובאוטרכט. שימוש בעזרים אלה היה מונע כאן את התוצאה הפטאלית".
לעומתו דעה זו, מומחה מטעם בית החולים הסכים "בחוות דעתו כי גם בשיטה של התאוששות חופשית ניתן להיעזר בעזרים בטיחותיים חיצוניים ואף מוסיף על אילו שתיאר ד"ר שרעבי: בריכות, שולחן מוטה, מזרן מתנפח, מתלה של חבל ראש וזנב, עם או ללא סיוע ידני. אך לשיטתו, עזרים אלה נקוטים בעיקר בהתאוששות מניתוחים אורטופדים ולא בהתאוששות מניתוחי קוליק שכן הם עלולים להפעיל לחץ מוגזם על הבטן המנותחת ולגרום להתבקעות פטאלית של החתך הניתוחי".
במחלוקת שנפלה בין המומחים בית המשפט העדיף את עדותו של מומחה בית החולים בהיותה הגיונית, קוהרנטית ומבוססת על העבודה הרפואית, ולפיכך סבר כי, "המאמרים אליהם הפנה, מציינים מחקרים על תמותה גבוהה יחסית של סוסים עקב ניתוחי קוליק, בין במישרין ובין לאחריהם ועקב שבירת רגליים. אף אחד מהמאמרים אינו תומך בשימוש בעזרי בטיחות המוצעים" על ידה מומחה התביעה לאחר ניתוחי קוליק. מכאן, בית המשפט קבע, כי "התובע לא הוכיח פרקטיקה רפואית מקובלת ונוהגת, לשימוש בעזרי בטיחות כטענתו, במהלך התאוששות חופשית בנסיבות העניין. בכדי להוכיח את הפרקטיקה לה טען התובע הוא היה צריך להראות " כי קיימים פרקטיקה אחרת או מכשיר אחר, מוכר, ידוע, נגיש ולא יקר לרכישה, וכי היה בהם כדי למנוע את הפגיעה שנגרמה".
