רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם

רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם נוצר בעקבות ניתוח כריתת רחם שבוצע בחולה בבית החולים ושלטענתה לא היה מקום לבצעו. כך למשל, מדובר במקרים בהם בניתוח נכרת הרחם בשלמותו, אך לא נמצאה בו פתולוגיה כלשהי, ועל רקע זה נטען שהבדיקות אשר נעשו למטופלת, לא הצדיקו את כריתת הרחם.  סיבה נוספת המאפשרת קבלת פיצוי היא במקרה בו הניתוח בוצע ללא קבלת הסכמתה כדין של המטופלת, ומבלי שהוסברו למטופלת הסיכונים הכרוכים בכך. בנוסף, אי הפנייתה של המטופלת לטיפול נפשי אליו היה צריך הרופא להפנות אותה טרם הניתוח, ייחשב אף הוא לסיבה מוצדקת לפיצוי בגין רשלנות רפואית. כאן, נשאלת השאלה מתי ייחשבו מעשי הרופא לרשלנות ומהו סכום הפיצוי שעשויה המטופלת לקבל בגים כך ?

בהקשר זה, כבסיס להצדקת הפיצוי  המטופלת תהא זכאית לפיצוי בגין הפגיעה בשלמות גופה, בדימויה העצמי, בנפשה, ביכולתה להרות באופן ספונטאני, ההליך שיהיה עליה לעבור על מנת להפוך לאם ביולוגית עקב אובדן הרחם, שגלום בו אובדן מוחלט של הסיכוי להרות, וחובת ההמטופלת לפנות להליך פונדקאות כתנאי להפיכתה לאם ביולוגית והקושי הרב באפשרות לבוא עמה בברית הנישואין, נוכח הקשיים הצפויים בהקמת משפחה והולדת ילדים. ויודגש, היות ובכריתת רחם אין מדובר במצב אשר יש בו לגרום לנכות תפקודית עיקר הפיצוי ברוב המקרים יהיה בגין הכאב וסבל עקב הסיבות הנ"ל.

אומנם סקירה של הפסיקה מלמדת, בדומה לכל מקרה של רשלנות רפואית, כי "בבואו של בית המשפט לקבוע האם האבחון השגוי עולה כדי רשלנות, ברור שאין להכריע בדבר על יסוד חוכמה שלאחר מעשה (והרי זו חכמת חלם), אלא על יסוד בחינת סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה הנטענת. לא כל טעות באבחון, ודאי של מחלה נדירה, מהווה בהכרח רשלנות . רופאים, ובכללם פתולוגים, אינם אלא בשר ודם, ועלולים לטעות באבחוניהם, ודאי כאשר הם מצויים ב"תחום האפור" הרחב של אפשרויות הטיפול, או האבחון. קביעה גורפת כי כל אבחון פתולוגי, שבדיעבד הוברר כשגוי, ושלא נלוו אליו פעולות דוגמת בקשה לביופסיה נוספת, או התייעצות בעמיתים – עולה כדי רשלנות, כל פועלה יהיה קידום רפואה מתגוננת, לעתים – יתר על המידה ובאופן שאיננו בהכרח לטובת החולים ".

יחד עם זאת, באחד המקרים, אובחן אצל המטופלת ממצא פתולוגי בצוואר הרחם, אך הביופסיה שנלקחה לא הצביעה על ממצא ממאיר. במצב זה נקבע תור לניתוח כריתת הרחם, כאשר האינדיקציה לכך היו הכאבים הנמשכים באגן. את דרישתה לפיצוי עקב רשלנות  ביססה המטופלת על חוות דעתו של גינקולוג שסבר כי הואיל ולא נמצאה פתולוגיה ברחם שהיתה עשויה להצביע על מקור הכאבים, היה מקום לערוך ברור נוסף ומקיף, לפני קבלת ההחלטה על כריתת הרחם, ועל העובדה  כי כאביה של המטופלת לא חלפו גם לאחר הניתוח.בית המשפט אימץ את קביעתו של מומחה אותו מינה שלדעתו  אף אם הרופא לא סטה את ביצע ניתוח הכרתה מפרקטיקה רפואית מקובלת, צריך היה להפמות את המטופלת לקבלת ייעוץ פסיכיאטרי , טרם ביצוע הניתוח וזאת להציג בפני המטופלתה את כל הסכנות להן היא עתידה להיחשף במתן הסכמתה לביצוע הניתוח. מצב אשר היה מאפשר לה קבלת ייעוץ מבעל מקצוע נוספים בתחום הגינקולוגי ובתחום הפסיכיאטרי, ויתכן שהיתה מחליטה להימנע מהניתוח לנוכח התוצאה הקשה הכרוכה בו – איבוד כושר הפוריות מחד, וההשלכות על מצבה הנפשי, מאידך. לפיכך, נפסק למטופלת פיצוי בסך 270,000 ש"ח.

במקרה אחר, המטופלת חלתה בסרטן נדיר מסוג "וילו"  שעל פי הנתונים שבספרות הרפואית נתגלו עשרות בודדות של חולות בסרטן זה. במסגרת בירור הראיות היתברר כי הרופא  כי "לא רק שהכיר את הספרות הרפואית העוסקת בתחום, אלא גם נכח בכנסים מקצועיים, ולפחות באחד בהם אף נידון במפורש הקושי לאבחן את סרטן הוילו – מזיהום". אי – לכך,  השופט ציין כיי, "אין עסקינן אפוא במצב שבו אבחון שגוי הוא תוצאה של אי-מודעות של הפתולוג לאותה מחלה נדירה, שאז יתמקד הדיון בשאלה האם היעדר הידע והעדכון של הפתולוג עולה כדי רשלנות". במקרה זה, כך קבע השופט, "הפתולוג היה ער היטב לכך שקיימת מחלה נדירה היכולה להיכלל באבחנה המבדלת (פרט לזיהום ה"שגרתי"), הוא לא איבחן אותה, ולא נקט בכל בפעולה כדי לאבחנה – כאשר השאלה הנשאלת היא האם התרשל בהתנהגותו. במקרה המסוים שלפנינו, התשובה היא בחיוב", ופסק למטופלת סכום של 600,00 ש"ח