סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
רבים אינם מודעים לכך, אך מלבד חובתו של הנבדק לעמוד לבדיקה רפואית עומדות לו זכויות רבות, שמטרתן לעזור לו להביא בפני הוועדה הרפואית את מירב המידע אודותיו ואודות פגימותיו.
הזכות העיקרית והחשובה מכל היא זכות הטיעון, המאפשרת לנבדק להציג בשעת הדיון את תלונותיו, הליקויים מהם הוא סובל ואת המסמכים הרפואיים שיש בידיו. במסגרת אותם מסמכים רפואיים, רשאי הנבדק לצרף גם חוות דעת רפואיות מטעם רופאיו בנוגע לפגימותיו ובנוגע לשיעור הנכות שיש לפסוק לו, לדעת רופאיו.
בניגוד למה שחושבים, הוועדה הרפואית אינה מחוייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך המוצג לפניה במעמד הדיון, והיא יכולה לפטור עצמה בקביעה כי "עיינה בתיק הרפואי של הנבדק".
הגם שכך, קיימת לוועדה החובה להתייחס למסמכים מהותיים המוצגים לה, כך למשל, ממצאי בדיקות שביצע הנבדק כדוגמת CT, MRI, מיפוי עצמות, US וכו'. שאלת רמת ההתייחסות למסמכים מהותיים אלה תיבחן על פי נסיבותיו של אותו מקרה. כך למשל, מצופה מהוועדה להסביר מדוע היא אינה מסכימה עם ממצאי בדיקה מסויימת שהוגשה לה ומעדיפה דווקא את בדיקתה הקלינית.
כאשר אנו עוסקים בחוות דעת רפואית שאז הכללים אף יותר מחמירים. הגשת חוות דעת רפואית מטעם הנבדק מחייבת את הוועדה הרפואית להתייחס אליה ולנמק את החלטתה, ככל שהיא מסכימה איתה או דוחה אותה. כך נוצר מעין עימות רפואי ענייני בין רופאיו של הנבדק לוועדה הרפואית בניסיון להשפיע על החלטתה לטובתו.
אך מובן, כי אי התייחסות לחוות דעתו של המומחה מטעם הנבדק, או התייחסות לקונית בלבד עשויה להיחשב כטעות משפטית מצידה ולשמש עילה טובה להגשת ערעור על ההחלטתה.
