אחת השאלות שהעסיקה את בתי המשפט היא מהו המועד בו זכאי הנכה לתגמולים ?
בחוק ישנם מועדים שונים לתשלום התגמול, אשר אחד מהם נקבע בסעיף 18 לחוק הנכים וקובע:
"18 (א) תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו – אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
(ב) מי שהגיש תביעה בהיותו בשירות קבע, ישולמו התגמולים המגיעים לו –
(1) אם העילה לתביעה היתה חבלה – מיום שבו אירעה החבלה, ובלבד שאם הגיש תביעתו אחרי שעברה שנה מאותו יום ישולמו התגמולים משנה אחת לפני יום ההגשה;
(2) בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר.
בהתאם להוראה זו במקרה ובו התביעה הוגשה תוך שנה מיום השחרור של הנכה, שאז התגמולים ישולמו מיום השחרור. הוגשה התביעה לאחר שנה ממועד השחרור התגמולים ישולמו מיום הגשת התביעה, וזאת בתנאי שהוועדה הרפואית לא קבעה מועד מאוחר יותר לתשלום התגמול.
מקרים לא מעטים הגיעו לפתחו של בית המשפט בשאלת פרשנות הסעיף , אשר הובילו אף לדיונים בהתפתחותו ההיסטורית כתיקון לסעיף 14 בנוסחו הקודם, בקובעם כי מתיקון זה נלמד כי במקרה של נכה שחלות עליו הוראות סעיף 18(א) לחוק אין הנכה זכאי לתגמולים אם נכותו היתה קודם ליום הגשת התביעה.
ולשאה מהו יום הגשת התביעה נקבע , כי כל מקרה ונסיבותיו, והעיקר שלא ניתן לזקוף נכות שהיתה קיימת קודם ליום הגשת התביעה גם אם יש ראיה חדשה המצביעה על כך.
באחד המקרים שבאו לפתחו של בית משפט נקבע, כי על קצין התגמולים לשלם את התגמולים רטרואקטיבית מיום הגשת תביעתו המקורית של הנכה, מועד אותו קבעה הועדה הרפואית העליונה כמועד תחילת הנכות, בניגוד לעמדת קצין התגמולים שסבר שהמועד לגבי הזכאות לקבלת תגמולים הוא מועד פתיחת ההליך אשר הוליד את שיעור הנכות המוגדל. בית המשפט סבר כי, באותו עניין כי יום הגשת התביעה של הנכה הוא היום שבו הוכר כנכה ע"י הועדה הרפואית הראשונה וניתן לראות את כל ההליכים שהגיש אח"כ כרצף אחד הנוגעים לאותה פגימה