סמרה ושות', משרד עורכי דין ונוטריון מימוש זכויות רפואיות ונזקי גוף
ניתוח לכריתת כיס המרה בשיטה האנדוסקופית נחשב פשוט יחסית, כאשר לרוב החולה משתחרר מבית החולים בתוך יממה אחת.
רשלנות רפואית בניתוח כיס מרה עלולה להיגרם בעקבות קיים סיבוך ידוע ומוכר בספרות הרפואית של פגיעה בצינור המרה המשותף במהלך ניתוח כזה, המתרחש באחוז מסוים מהניתוחים. כמובן, אין זה אומר שיש מקום לסלחנות כלפי הגורם הרפואי המטפל במקרים בהם הסיבוך אכן מתרחש.
פגיעות בדרכי המרה יכולות להיות הרות אסון. דעה אחת גורסת , כי אם פגיעה שכזו אכן התרחשה על המנתח להבחין מיידית בפגיעה ולדאוג לתיקון הנזק בו במקום. כשל חמור יותר הוא כאשר הגורם המטפל אינו מבחין בנזק שגרם, ואז נוזל המרה דולף לחלל הבטן וגורם לדלקת קשה .
לעומת זאת, דעה אחרת גורסת, כי ברוב המקרים הפגיעה אינה מזוהה בניתוח המקורי אלא מספר ימים מאוחר יותר. הסיבה לכך היא, שדליפת המרה לתוך חלל הבטן יוצרת בתחילה מעט מאוד סימפטומים, כאשר לפעמים הסימפטום היחידי הוא עלייה בדופק. רק לאחר שמצטברת כמות מרה משמעותית והבטן תופחת ונעשית רגישה נקבעת האבחנה. עוד גורסת הדעה כי במקרה זה ייתכן מאוד שהפגיעה בצינור המרה לא נגרמה כתוצאה מחיתוך צינור המרה אלא כתוצאה מנזק תרמי ע"י אלקטרוקואגולציה. במקרה זה נוצר נמק בדופן צינור המרה אשר גורם לפריצה רק כעבור מס' ימים.
נראה כי בין שתי הגישות הקיימות, הגישה העדיפה בעיניי בית המשפט היא, כי העובדה שפגיעות שכאלה מהוות סיכון ידוע של הניתוח. לכן, לשיטתו אין פירוש הדבר שהטיפול אותו קיבל המטופל עמד בסטנדרט הזהירות הראוי. גם אם מדובר בסיבוך מוכר וידוע, על הגורם המטפל להתכונן לסיבוך זה (במיוחד מאחר והוא כה מוכר וידוע) ולנהוג במשנה זהירות כדי להימנע ממנו.
